כדוש לעת סערה

עוד בוקר תל אביבי סוער עובר על כוחותינו, הפעם משתי בחינות. בעבודה הקדימו להודיע שמומלץ להשאר בבתים ולתכנת ממקום חמים יותר. וכמן כן הגיעה שיחת טלפון מפתיעה. כך, שמתי את פעמיי לכיוון בית הורי. בין מטרי גשם למטחי ברד, בעודי מחפש את דרכי מהשפלה אל הרכבת שתיקח אותי אל ההר, אני נתקל בסניף של "מתוקה" (www.metuka.co.il). רשת המתוקים אמנם ותיקה, אך לא הכרתי אותה עד לפני כמה ימים,  עת שהומלצה על ידי הקוראת המסורה +Tal Sharon כיעד הבא במסע למציאת התחליף לכדוש הבוליביאני.
לא פספסתי את ההזדמנות לחגוג את שיחת הטלפון שהעירה אותי באותו הבוקר.
"שלום, הערתי אותך?"

- "לא" (אעלק)
"לא נורא, מדובר בחדשות טובות, אתה משוחרר ממערך המילואים!"
- "כן, מהיחידה או מצה"ל בכלל?"
"מהכל, אתה כבר מבוגר מספיק"
- "אני בן 26"
"באמת? טוב בכל אופן אתה משוחרר מצה"ל רשמית"
- "ווהו!"
נכנסתי לסניף הריק מאדם, חמוש ב- DSLR של חברים, מוכן למשימה.

חיש קל אני מאתר מבין הררי העוגות ודברי המתוקה את מגש הכדושים, שמציג בגאון כדורים קטנים למראה בשלושה ציפויים שונים. חמישה שקלים עברו ידיים ויחידה עטופה באגוזים אצלי. למותר לציין שכדוש אמיתי שבטוח בעצמו לא צריך שום  ציפוי שאינו שוקולד, אבל לא נהיה קטנוניים.

להפתעתי לאחר 2 המפלות הקודמות הכדור היה טעים בנגיסה ראשונה. טעם שוקולד נכון, ואפילו לא מתוק יתר על המידה. ציפוי האגוזים מאכזב, מורגש במרקם אך חסר כל טעם. יחד עם זאת, משהו הרגיש לא נכון. ואז נפל האסימון... הכדור חסר כל מרכיב עוגתי או ביסקוויטי! מדובר על טראפל שוקולד, מתחזה ולא יותר. 

הטבעתי את יגוני בטראפל מצופה סוכריות.

המחיר: 5 שקלים