יום ראשון, 28 באפריל 2013

כדוש במאה עשרים קמ"ש

ארצנו הקטנה מרגישה קטנה במיוחד בשתיים עשרים ושלוש בלילה.
היונדאי קופצת קלות בנתיב השמאלי המשובש ביציאה מתל אביב, מאיץ למאה עשרים, קמ"ש אחד מתחת לסף האכיפה של משטרת התנועה, מושיט יד אל בקרת השיוט לקבע את המהירות, לא צריך צרות נוספות הלילה.
בעוד עשרים וחמש דקות אהיה ישן במיטתי. ברדיו 99 קרן פלס מלמדת אותי שתיקה.
אני משתיק אותה חזרה.

כי שתיקה, יפה היא לכדושים טובים. כן.
זה כבר מספר שבועות משהתקבלה הידיעה על זיהוי כדוש מדויק בגזרת יפו. קצין בינה רשתית כדושית נועם חזר ממשימת איסוף במאפיית מרגוזה, ימים לפני שעזבתי את הפרוייקט בתל אביב
מצאתי את את עצמי מסתובב ברחובות יפו, מחוץ לעיר העתיקה. זה זמן עבר מאז שהייתי פה. והנני, סופג קצת מהשונות המבורכת הזאת, תרבות קצת אחרת, אנשים שונים במרחק נגיעה ממרכז העסקים הישראלי. נהדר.

ביקרתי כמה חברים יפואים בדרכי. ההרגשה לפגוש חברים ותיקים תמיד תלווה בהרגשת מסע חוזרת, והביקור הוא לא אלא נקודת ציון נוספת שבה דרכינו משתלבות, מחליפים רשמים מהמסע, מחלקים עצות להמשך הדרך, מקשיבים. עד ההצטלבות הבאה. יצאתי אל הרחוב ההביל והחם, כל יורדי הים האלה, איך הם גרים פה? שמתי את פעמי צפונה לעבר המאפיה.

בואכה רחוב יהודה מרגוזה אני בוחן את מספרי הבתים. אך מפספס שוב ושוב את מספר 24. גוגל מאפז מאשר את מיקומי הנכון בדיוק של 5 מטרים. אך מאפיה - אין. האם יהא הביקור לריק?
אני מריח משהו אבל... עוצם את עיני לרגע, ומסתובב.

מתחת לסככה צהובה מסתתר השלט "24". הדלתות סגורות, הכיסאות על השולחן, אך המאפיה פתוחה ומשלחת ריחות אל הרחוב הריק. המשך ישיר לקו המבולבל מאתר האינטרנט, שהוא עצמו לא בטוח אם המאפיה פתוחה עד 19 או 20, תלוי באיזה עמוד מסתכלים...

2 דקות מאוחר יותר אני יוצא עם שקית חומה וכדורים למכביר. אחד כבר בפי, מנבא בשורות. מישהו כאן הכין עוגה טובה ועשה ממנה כדוש במרקם הנכון. הבנה מעולה של מה שכדור שוקולד אמור להיות. ומעל לכל, לא מתוק מדי, עוגת שוקולד אמיתית ומגולגלת, שבטוחה בעצמה. מעט קוקוס שלא מורגש, אך הכדורים לא מוחזקים בקירור, וזה פוגע מעט במרקם.
אני מבקש בכל לשון, שאו את הבשורה ליתר המאפיות בארץ, ולפעם הבאה, תוספת שוקולד מריר דקה מסביב, ומעט אגוזים.

כי פה לא מתפשרים על פחות מפרפקטו.




 

המחיר: 4 ש"ח 

אין תגובות:

פרסום תגובה