ערב יורד על קריית ביאליק.
ואני עדיין מתקשה להאמין שראיתי זאת במו עיני. רונן מבטיח שיש לאן לצאת פה בימות שבוע.
כהמשך לביקורי בצפון הגעתי לראשונה בחיי לקריות, מושבם של סניפי Dudu Outmezgine - Pattiserie Design. כקודמו, מתקשה מר אוטומזגין לבטא את שמו בשפת הקודש ומתעקש על אותיות קידוש לבנה. כמו כן הגדיל לעשות והכריז על עצמו כפטיסרי צרפתי. ודיזיין.
יש לציין שחברי נהג במקצועיות יתרה וטרח לאסוף דגימות כדושים מהשטח עוד בטרם הגעתי לעיר היעד.
כך שלא שזפתי עיני בהיכל הפטיסרי (ובדיזיין) אך מעיון בגלריית התמונות איפוא שהפסדתי עוד ביקור שהיה עשוי להוציאני בשן ועין ועם חור בכיס. מה שמוסיף לאכזבה והחוצפה הכללית.
החוצפה אינה עניין של מה בכך, אין מדובר פה בחוצפה מהסגנון של סדרת גמר פלייאוף נטולת כוכבים אחרי המתנה של עונה מתישה. או לותר על מיטה זוגית לטיסה קצרה אחרי שכבר ויתרת על מיטה זוגית לטיסה קצרה. אלא חוצפה בסגנון פיזור כדורי שוקולד גרועים בסניפים מעוצבים ברחבי הקריות.
מקורות חייו של ידידינו דודו, מסתבר, שלעשות כדושים אין ללמוד בצרפת, בלגיה וגם לא בהונגריה. או שמא הן נתקלו במחוזות רחוקים אלו בעודפים כבירים של קוקוס יבש טחון. הרבה קוקס יבש טחון. ושנים שחונות במטעי האגוזים.
כגודל הציפיה כך גודל האכזבה, כדוש במרקם קשה בטעם קוקוס לא מתקבל בעין יפה ממי שעובד "באיכות וברמה הגבוהה ביותר". יחד עם זאת בלוג הכדוש ממשיך להצדיע למחירים הנמוכים בגזרת הכדושים הצפונית. כן ירבו.
קינחנו את הערב בפאב המרתף. הפעם, ללא ציפיות.
המחיר: 4 שקלים לשלושה כדושים
