מכדש במגרש הביתי

מה לא נאמר על מכבים?

בדיוק באמצע הדרך בין תל אביב לירושלים (25 דקות לכאן ולכאן) שוכן מרכז ישראל - ניסיתם לקפל מפה פעמיים ולראות מה מתקבל בפינה? בירת שטח ההפקר עם הירדנים, זוכת קריה יפה מטעם המועצה לישראל יפה back to back, התיכון המוביל בישראל back to back. תצפית נדירה על הרי ירושלים,  ביתם של שחר פאר, שירז טל, הכי הרבה נציגים בקורס טיס, סיירת כזו (או אחרת, לבחירתך), המשלחת הכי גדולה במסעות בפולין ופארסה ענקית בכיכר היישוב.

בשל מיקומה הגיאוגרפי התברכה מכבים בעבר בייבוא מקומי זול וטוב של חומוס מהכפר השכן בית סירא, אך בעקבות אינתיפאדות למיניהן שומרים כעת שכנינו את החומוס שלהם לעצמם (או שמא החורים בגדר הביטחון משמשים למטרה נעלה זו?)  ותושבי מכבים נאלצו לכתת רגליהם, לאמץ זרועותיהם ולחרף נפשם על מנת להניח מזון בצלחתם.

על רקע קשה זה קמה קונדיטוריה מלכה אשר שמה לה לדגל להיות מאפיית המתוקים המובילה, האיכותית ביותר, הזולה ביותר והיחידה במתחם היישוב. במרוצת השנים התחלפה המאפיה ברשת המאפיות הירושלמית "ללוש", אך אם אני לא הבחנתי בהבדל, אני מניח שכך גם לא האחרים! והמאפיה הוסיפה להיות מקור מהימן של מאפים טובים וסופגניות מעולות בעונה.

נאמן לדרכי בהזדמנות ראשונה קפצתי לשם לטעום את הכדוש המקומי, אשר קיים בשתי גרסאות: "המצופה קוקוס" ו"המצופה סוכריות". הכדורים היו שמורים בקירור, מה שניבא בשורות, ואף מגיעים בגודל טוב ומבטיח, אך לצערי התגלו כיבשים ועוגתיים ביותר, חסרי כל השראה כדושית. יחד עם זאת, עבור הגודל והמחיר, מהווים תמורה נאה אם מסתכלים עליהם בתור פרוסת עוגה!
אם כך אאלץ לרעות בשדות זרים, ולחפש כדושים במודיעין.

המחיר: 4 ש"ח

כדוש כמעט מוצלח

הסערה חלפה, ולאחר שבוע בלבד של מזג אוויר המזכיר חורף, רחובות תל אביב התמלאו מחדש בתושבים המחזיקים ז'קטים בידיהם. מאכזב לכל הדעות, ובמיוחד לחובבי הכדושים, שיודעים מה טוב מזג אוויר קריר יחד עם כדוש קר, בבית קפה חם (כן, בדיוק כמו בלה-פז!).
השבוע, עדיין במסגרת ההמלצות של +Tal Sharon גיליתי שקרוב לחבר-שאני-מתנחל-אצלו בתל אביב קיים סניף של בוטיק סנטרל, בית עוגות, כפי שהוא מתקרא, הקיים משנת 2004. לפיכך, בדרכי לעבודה עצרתי להתרעננות בסניף דיזינגוף - בן גוריון של הבוטיק, מלא תקווה.
בירך את פני סניף קטן מימדים אך מלא כל טוב, מספר מועט של קונים, והררי מתוקים. הכדושים עצמם מונחים על פלטה משמאל לעמדת התשלום ולשמחתי ראיתי שהם מוחזקים בקירור. סימן מובהק לכך שהמקום מכבד את כדושיו, וכמו כן פעם ראשונה שאני נתקל בכך בישראל. יחד עם זאת, כבר על מגש הכדושים נתגלתה בעיה: "כדוש עם מילוי נוגט" אמר השלט.

- "יש לכם כדורי שוקולד רגילים?"
 "יש עם מילוי חלבה אך נגמרו"
- "וללא מילוי"
"לא".
אכן בעיה.

בלב כבד לקחתי עימי כדוש ממולא נוגט לעבודה. כבר בנגיסה הראשונה הגעתי למילוי הנוגט אך לא נתתי לכך להפריע לי. מרקם הכדוש היה עוגתי בדיוק כמצופה. לא יבש מדי כמו עוגה, לא עיסתי יתר על המידה, ולא גוש קקאו, כדוש טבין ותקילין. בטמפרטורה נכונה הודות לקירור, ציפוי קל של אבקת קקאו ובנוסף דבר המזכיר כמו שבבים של מוצקי קקאו, מפתיע לטובה ביותר. בלטו בחסרונם - אגוזים.

אך לצערי המסע לא תם בזאת, אף על פי שהיה טעים, יהיה צורך לבדוק גרסא מקורית של כדוש, אם ישכילו למכור גם כאלה. הוספת אגוזים גם היא אינה עניין של מה בכך, אך בהחלט יש פה צעד בכיוון הנכון.

המחיר: 6 שקלים

כדוש לעת סערה

עוד בוקר תל אביבי סוער עובר על כוחותינו, הפעם משתי בחינות. בעבודה הקדימו להודיע שמומלץ להשאר בבתים ולתכנת ממקום חמים יותר. וכמן כן הגיעה שיחת טלפון מפתיעה. כך, שמתי את פעמיי לכיוון בית הורי. בין מטרי גשם למטחי ברד, בעודי מחפש את דרכי מהשפלה אל הרכבת שתיקח אותי אל ההר, אני נתקל בסניף של "מתוקה" (www.metuka.co.il). רשת המתוקים אמנם ותיקה, אך לא הכרתי אותה עד לפני כמה ימים,  עת שהומלצה על ידי הקוראת המסורה +Tal Sharon כיעד הבא במסע למציאת התחליף לכדוש הבוליביאני.
לא פספסתי את ההזדמנות לחגוג את שיחת הטלפון שהעירה אותי באותו הבוקר.
"שלום, הערתי אותך?"

- "לא" (אעלק)
"לא נורא, מדובר בחדשות טובות, אתה משוחרר ממערך המילואים!"
- "כן, מהיחידה או מצה"ל בכלל?"
"מהכל, אתה כבר מבוגר מספיק"
- "אני בן 26"
"באמת? טוב בכל אופן אתה משוחרר מצה"ל רשמית"
- "ווהו!"
נכנסתי לסניף הריק מאדם, חמוש ב- DSLR של חברים, מוכן למשימה.

חיש קל אני מאתר מבין הררי העוגות ודברי המתוקה את מגש הכדושים, שמציג בגאון כדורים קטנים למראה בשלושה ציפויים שונים. חמישה שקלים עברו ידיים ויחידה עטופה באגוזים אצלי. למותר לציין שכדוש אמיתי שבטוח בעצמו לא צריך שום  ציפוי שאינו שוקולד, אבל לא נהיה קטנוניים.

להפתעתי לאחר 2 המפלות הקודמות הכדור היה טעים בנגיסה ראשונה. טעם שוקולד נכון, ואפילו לא מתוק יתר על המידה. ציפוי האגוזים מאכזב, מורגש במרקם אך חסר כל טעם. יחד עם זאת, משהו הרגיש לא נכון. ואז נפל האסימון... הכדור חסר כל מרכיב עוגתי או ביסקוויטי! מדובר על טראפל שוקולד, מתחזה ולא יותר. 

הטבעתי את יגוני בטראפל מצופה סוכריות.

המחיר: 5 שקלים

כדוש בעבודה

לאחרונה במסגרת עבודתי בפרוייקט תוכנה בתל אביב התוודעתי מחדש למנעמי ההיי - טק הישראלי, ובעיקרו, ארוחות צהריים עם כרטיס תן-ביס.

בתור עובד חרוץ אני משקיע מאמצים כבירים לנסות להספיק את כל המסעדות שבאתר עד לפני תום הפרוייקט. ובכל אופן, היום הזמנו ממסעדת avant garde שנמצאת אי שם בתל אביב, לא טרחתי לבדוק איפה, החברה משלמת גם על המשלוח.

להפתעתי, הארוחה הבשרית שקיבלתי הגיעה קומפלט עם סלט חי, וכדוש טרי לקינוח.

משולל כל ריכוז סיימתי את הארוחה, וניגשתי למלאכה.

מאחר והמנה הגיעה במשלוח הכדור הגיע בקונטיינר פלסטיק בסגנון מטוסים. לא הכי מפתה. אבל לאור הארוחה, הציפיות היו גבוהות. לאחר נגיסה אחת בלבד התחוור כי ישנה בעיה. הכדור לא הסכים להתפרק ונמתח כמו ממסטיק מידי אל עבר הפה. תקלת מרקם ברמת אוגדה. הכדור היה רך ודביק ברמה מביכה. בימי שישי בגן של אחי הקטן ראיתי עבודה מקצועית יותר. לאור זאת, חדלתי להתייחס לעיסה הצמיגית ככדו"ש.
והטעם? נראה שבדאורדורנט של Axe יש יותר מרכיבי שוקולד ממה שהוכנס בעיסה, ועל מנת להכות על חטא גם מורגש טעם חזק של קוקוס.

אם כך, אכזבה נוספת, אך אין אני אומר נואש.

מסע נולד

רעיון איתור הכדוש החל למעשה לאחר ביקור מקרי עם ידידה בגלידריה הסיציליאנית שליד כיכר רבין בתל אביב (גם במכבים יש כיכר רבין אז חשוב להדגיש).

אני עצמי חובב גלידה לא קטן, ומספר הקרטונים של בן אנד ג’ריז שאני מחסל בשבוע יכול להעיד על כך. לנושא, על פניו ביקור תמים בגלידריה על מנת לסיים ערב נחמד. ואז צדו את עיני ערימת כדורי השוקולד.

אף על פי שכבר אכלנו ולאחר לבטים מעטים מצאתי את עצמי חובק גלידה כפולת כדורים וכדוש לצידו. עם ציפיה גדולה למדי טעמתי את הכדור הקטן והכהה למראה.

לאור הכותרת אין כאן מתח רב, הכדור היה כמעט ולא עוגתי, כמובן חסר כל אגוזים ושלט בו טעם חזק של קפה(?!). כל הפרטים הנ”ל אושרו בטעימה חוזרת על ידי ידידתי.

יום למחרת אירוע זה אני מוצא את עצמי עורג לעבר התמונה שצילמתי בימים המאושרים בלה-פז (מופיעה בפוסט הקודם) והחלטתי שאין פה עניין לויתור. במדינה מודרנית כישראל חייב להמצא כדור שוקולד נורמלי.

ואני אמצא אותו.

המחיר: 5 ש"ח

כל מסע מתחיל בנגיסה

“תלך לפרידולין ברחוב קומרסיו” אומר לי בקפקר, “זה הכדור שוקולד הכי טוב שטעמת”.

ובכן, אימרות שכאלה אני שומע אין סוף. ואת כולן אני בודק אחת-אחת.

שמתי את פעמיי למחרת הבוקר לסניף בית הקפה היוקרתי פרידולין (Fridolin) הקרוב להוסטל מגורי.

מה רבה הייתה הפתעתי לקנות ב- bs2.5, שהם מעט יותר משקל, כדור שוקולד עצום מימדים, רך ונימוח בפה, עוגתי במידה הנכונה עם תוספות אגוזים ומעל הכל, לא מתוק!

כפי שאתם יכולים לראות בתמונה המצורפת המסה מכוסה בקליפה דקה של שוקולד מריר ונדמה שכמעט שלא הוכנס סוכר בתהליך. טעם שוקולד טבעי ויוקרתי.

כן רבותי, מאז אותו יום, ביקרתי את כדור השוקולד שלי כל בוקר, ולעיתים ביקורים תכופים יותר. ברבות הימים כבר לא היה צורך בדיבורים והזמנות. חיוך מהדלפקיסטיות וכדור שוקולד אחד, בבקשה.

הכדור נהיה פופולרי בקרב חוג מכרי וכמובן בקרב בקפקרים נוספים, וזכה לכינוי שהוא למעשה קיצור, “הכדוש”. ישנם עוד כדושים, אבל הכדוש יש רק אחד.

וכיום, אני מחפש את התחליף בישראל, אם קיים כזה. אנא עזרו לי בכך!

הכדוש המקורי מלה-פז, בוליביה