יום שבת, 15 ביוני 2013

כדוש וגיאופוליטיקה

אם חשבתם שלחפש כדוש בחיפה היה מרחיק לכת, ודאי תופתעו לשמוע שהכדוש חצה את הירדן.
ביקור של דודים מחו"ל הוא סיבה מצויינת לקפוץ אל הצפון לסוף שבוע. הפעם מדובר על צפון אמיתי ורמת גולני שזה זמן רב לא ביקרתי בו. לו"ז צפוף הכולל ביקור בשמונה מדינות לפני אחרי ובמהלך לימודי התואר השני ולאחר מכן שנה רצופה באמריקה הלטינית. הרחיק אותי משרשרת הרי הגעש הישראלית בצפון.

המשפחה כולה נארזה לרכב-חברה, והבגז' מולא בתכולה שתספיק לטיול קצר של שנתיים בתנאי מזג-אוויר משתנים. הנסיעה הצפויה ממכבים מרכז ישראל תארך מעל 3 שעות, זהו זמן איכות משפחתי ללא ספק. אני יודע זאת כי כך נמסר לי, לכשהתעוררתי בואכה צומת גולני. 

בלוג הכדוש נשאר נאמן למטרתו: מציאת כדור השוקולד הטוב בישראל, אך לא פעם מוצא עצמו תוהה מה באשר מצב הכדושים במדינות העולם. מלבד העובדה הברורה והמצערת שהבוליביאנים מקדימים אותנו שנות דור בנושא, והם אפילו לא ב- OECD, קשה למצוא מידע ממקור מוסמך ואמין לגבי מצב הכדושים במקומות אחרים. נדמה שהכלכלה העולמית טרם הפנימה את חשיבות תוצר הכדוש המקומי לאדם והשפעתו על רמת החיים.

ניתוח עסקי-גיאופוליטי פשוט, שישמח פרופסור מלבין ושזוף השוכן קרוב לודאי בפינה נידחת זו או אחרת של כדור הארץ, מסביר את הבירא עמיקתא אליה נקלענו. בוליביה, מדינה חסרת קו חוף אך בעלת חיל ים, השוכנת בין ברזיל, אקוודור וקולומביה, כל אחת מעצמת ייצוא שוקולד בפני עצמה, הפכה למצטיינת בתחום. בעוד ישראל, מעצמה גרעינית וטכנולוגית המוקפת בפיתות, חומוס וכנאפה, תצטרך לעבוד קשה בשביל להעמיד את אותה הרמה. לפי פרסומים זרים.

ממרומי 1171 המטרים של הר בנטל אני משקיף על סוריה בעודי יושב ב"Cofee ענן", בית קפה ותיק ומואר בעל חלונות גדולים. כיאה לסוף שבוע, המקום הומה ישראלים בהפסקה לצד תיירים אמריקאים לבנים במיוחד. בזמן שיתרת המשפחה והדודים עסוקים בהתחפרות בין השוחות הותיקות, התכנסתי יחד עם אחי לדון על החשיבות ההיסטורית והאסטרטגית של המקום בו אנו נמצאים. למעשה, לכשיבוא השלום עם הסורים, או מה שיוותר מהם, סביר לוודאי שכאן יהיה הכדוש הישראלי הראשון שיטעמו. ולפי איך שקונייטרה נראית, זה זמן הם לא ידעו כדוש טוב.

כגודל המעמד, כך גודל הכדוש. קופי ענן מציעים כדורים מפלצתיים שלא ישאירו אתכם רעבים. הכדורים מוגשים כעוגה לכל דבר ואף נפרסים לארבע חתיכות בגודל כדוש תל אביבי ממוצע האחת. בעניין הטעם יש כבר כמה בעיות ייצוגיות. אף על פי שנעשה ניסיון מעניין לשלב ביסקוויטים חיים הוא לא צלח, והכדוש סמיך, גושי וקשה לבליעה. מעבר לכך, כפי שנראה בתמונה המצורפת, סובל מעודף קוקוס ברור וכמו כן זכה במחיר האסטרונומי של 10 שקלים לחתיכה.

בשורה התחתונה, עוד מקל בגלגלי השלום.



 

המחיר: 10 ש"ח

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה